<h1>אהל מועד שער עירובין דרך ד'</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שני בתים או חצירות שעירבו זע"ז דרך סולם או דרך חלון ונסתם הפתח או החלון או נפל הסולם או הגג בשבת אין העירוב בטל ששבת גורמת ושבת הואיל והותרה הותרה ומשתמשת זע"ז דרך חורין וסדקים כמו שהיו ודוקא בהני דאתנהו למחיצות אבל חצר שנפרצה מב' רוחותיה וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו כיון דליתנהו למחיצות אף לאותה שבת אסורין.
<h2>דף יז:</h2>
אהלים שבמחנה אין צריכים עירוב ואיזהו מחנה כל שיש בו י' בני אדם פחות מכאן שיירה.
<h2>דף מט.</h2>
כיצד מערבין בחצרות וגגות גובין חלה שלימה מכל בית ובית ומניחין הכל בכלי אחד בבית א' מבני החצר וכשמקבץ העירוב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב ואומר בזה העירוב יהיה מותר לנו להוציא מבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית.
כשאדם מזכה לאחרים משלו עירוב או שיתוף אם מקפיד ליתן להם מה שזכה אין זה עירוב לפי שאין זה זכוי גמור.
אין חולקין העירוב בשני בתים ולא בשני כלים נתנו בבית א' בכלי א' והותיר ונתן מה שהותיר בכלי אחר עירובו עירוב הואיל ושני הכלים בבית א'.
בית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן פת לעירוב לפי שכולם באים אצלו לדור שם.
עירוב אינו מתיר משום קנין אלא משום דירה והוי כאילו אוכל אחד לכולם ויד כולם שוה בכל מקום שאחז כל אחד ואחד לעצמו והוי כאילו הן רשות אחד.
<h2>דף עא.</h2>
בני החצר שהיו שותפין בפת א"צ לערב המשותף לזה ביין ולזה בשמן אע"פ שהיה הכל מעורב בכלי א' אינו עירוב שכיון שאין ראוי לערבן יחד אינו חבור ואם היו שותפין בסחורה של שמן או דבש וכיוצא בהן א"צ לענין שבת שתוף אחר כל שיהיה המין [שהן] שותפין בו מין א' ובכלי א'.
<h2>דף עא:</h2>
המשתתפין במבוי צריכין לערב בחצרות שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שאין התינוקות מכירין במה שנעשה במבוי, נשתתפו בפת סומכין עליו אף משום עירוב שהרי התינוקות מכירין בפת ועכשיו נהגו לערב ולשתף בפת ונותנין ומניחין שתי עוגות בבית שבחצר א' משום עירוב וא' משום שיתוף.
<h2>דף עב.</h2>
חבורות ששבתו בבית אחד גדול וחלקו בין חבורה לחבו' אם אין מחיצות מגיעות לתקרה צריכות עירוב כל חבורה וחבורה.
<h2>דף עו.</h2>
בבה"ש אע"פ שהוא ספק יום ספק לילה מערבין עירובי חצירות משתתפין שיתופי מבואות. ספק נאכל או נאבד לאחר שחשיכה או קודם שחשיכה ה"ז ספק עירוב וכשר הניחו בבה"ש ונאכל בבה"ש לא קנה ממ"נ.
חלון שבין שתי חצירות ד' על ד' ומקצתו בתוך יו"ד מערבין שנים ואם רצו מערבין א'. היה כולו למעלה מיו"ד או שלא היה בו ד' על ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד. חלון עגול צריך שיהא בהקיפו י"ז טפחים פחות חומש שבזה השיעור יש רוחב ה' טפחים וג' חומשי טפח שהוא שיעור אלכסון ד' על ד'. [ע"ב] חלון שבין שני בתים אפי' למעלה מיו"ד אם רצו מערבין אחד שכל בית דומה כמלא לול הפתוח מהבית לעליה אם יש בו ד' על ד' אם רצו מערבין א'.
כדרך שמערבים דרך חצירות ודרך בתים כך מערבים דרך גגות כל שאין בין גג לגג מחיצה יו"ד.
<h2>דף עו:</h2>
כותל שבין שני חצירות גבוה יו"ד אע"פ שאין ברחבה אלא משהו מערבין שנים ואין מערבין אחד היה רוחב ד' והיו בראשו פירות אלו עולין מכאן ומטלטלין שם ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה נפרץ הכותל ביתר מיו"ד מערבין אחד פחות מכן או שיש לו צורת פתח מערבין שנים ואם רצו מערבין א'. [ע"ז ע"א] כותל שבין שתי חצירות גבוה יו"ד וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ שלעולם נותנין אותו למי שתשמישו בנחת. כותל שבין שתי חצירות גבוה יו"ד ובא אחד מהן למעטו כלפי צד שלו אם כפה בצד הכותל במשך ד' וברחבה ד' כלי שאינו ניטל בשבת ה"ז מיעוט כלים הכבדים שאין דרך לטלטלן בשבת משום כבדן אע"פ שהן מותרין לטלטל הרי אלו ממעטין ואין שום דבר ממעט אא"כ יש לו ד' על ד'.
<h2>דף עח:</h2>
חריץ שבין שתי חצירות עמוק יו"ד ורחב ארבע' מערבין שנים ואין מערבין אחד מלאוהו קש או תבן הנטלין בשבת אין חוצצין לבטל החריץ אא"כ בטלום ואע"פ שלענין שבת בכל דבר עושין מחיצה מ"מ אין מחיצה מתבטלת אלא בדבר קיים והלכך בחריץ צריך תבן שאינו ראוי. נתן עליו נסר רחב ד' טפחי' מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד, [ע"ז ע"א] היה צדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ.
<h2>דף עט.</h2>
מתבן שבין שתי חצירות גבוה יו"ד מערבין שנים ואין מערבין אחד ואע"פ שאסור בטלטול אלו מאכילין לבהמתם מכאן ואלו מכאן פי' שעומד לפניה והולכת מעצמה אבל אסור להעמיד את בהמתו עליו ולא יתן לתוך קופתו ויאכיל אפי' הי' התבן ראוי לטלטל שמא יפחות התבן משיעור מחיצה ואע"פ שמותר לאותה שבת כיון שאין הדבר ניכר פעמים שאין בדעתו ואפי' לשבת אחרת.
<h2>דף עט:</h2>
כיצד משתתפין במבוי מניח החבית ואומ' ה"ז לכל בני המבוי ומברך על מצות שיתוף ואומר בזה השיתוף יהא מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצירות למבוי בשבת, המזכה לבני המבוי או לבני החצר מזכה להן אפי' ע"י בנו ובתו ובלבד שיהיו גדולים ודעת ר"ת שאפי' גדולים דינן כקטנים כל שסמוכין על שולחנו ולמד זה ממציאה וי"א דלא דמי וכן עירוב כל שהם גדולים מזכה על ידם ואע"פ שסמוכין על שולחנו וכן מזכה ע"י עבדו ושפחתו העברים וצריך הזוכה להגביה מן הקרקע טפח ודעת ר"ת שלומדין זכות עירוב ממציאה וגדול הסמוך על שולחן אביו הוי קטן וקטן שאינו סמוך על שולחן אביו זהו גדול [פ' ע"א] אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו.
המזכה לבני המבוי כדי שיעור העירוב בחצירו אע"פ שלא הפרישו ה"ז שתוף ומותר. כיצד אמר לא' זכה ברביעית בחבית או לבני המבוי זכו אע"פ שלא הוברר אותו חלק עכשיו דהואיל דכשיבואו ליטלו יתברר ובשל דבריהם יש ברירה.
<h2>דף פ:</h2>
כיצד מערבין בחצרות וגגות גובין חלה שלימה מכל בית ובית ומניחין הכל בכלי אחד בבית א' מבני החצר וכשמקבץ העירוב מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב ואומר בזה העירוב יהיה מותר לנו להוציא מבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית.
המזכה לאחרים אם הוא בקי בהלכה צריך לזכות לבני המבוי ולכל מי שידור שם ואם נתוספו דיורין א"צ להוסיף, נתמעט האוכל קודם שנתוספו הדיורין צריך הוא להוסיף שלא אמרו סוף עירוב בכל שהוא אלא לאותן שזכו בתחילה אבל לא לאותן שלא זכו לתחלת העירוב נהגו עכשיו כשגובין עירוב גובין קמח מכל בית ע"י שליח ואופין ועושין אותו עוגות ואע"פ שאין אלו מערבין בפת אלא בקמח שכל שהשליח אופה הרי הוא כאלו עשו הם אותו הפת ונתערבו בו. [פ"א ע"א] בפת פרוסה ובכל דבר שהוא נאכל לרוב העולם כמו שהוא עכשיו ושדרכן של בני אדם לאוכלו והוא ראוי לסמוך עליו מחמת סעודה ומחמת לפתן והוא מאכל גמור לקבל עכשיו טומאת אוכלין בלא שום תיקון משתתפין בו שתופי מבואות ומערבין בו עירובי תחומין אבל עירובי חצירות בפת שלימה דוקא כמו שנתבאר. שיעור השיתוף אם היו מועטין כל שאינן ח"י בני אדם צריכין כגרוגרת לכל א' היו מרובין שזהו י"ח ואפי' אלף צריכין לשתוף שיעור ח"י גרוגרות וזהו מזון שתי סעודות ובזה השיעור סגי להו וא"צ יותר ואומ' הר"מ שזהו שיעור כשש בצים בינונים ומה שהוא לפתן א"צ אלא שיעור כדי ללפת בו מזון ב' סעודות.
אין מערבין בחצירות אלא בפת שלימה ואפי' קטנה ואפי' שוה פרוטה ה"ז עירוב, [פ"א ע"א] פרוס' שלא ניטל ממנה אלא כדי חלתה מערבין בה וזהו חלת אחד ממ"ח ביצים שהוא שיעור חלת נחתום ושיעור תחילת עירוב והשיתוף לכל א' וא' כגרוגרות כשיעור הוצאת שבת ושיורי העירוב והשיתוף כל שהוא ואפי' לכתחילה אם הם מי"ח ולמעלה כל שיש בין הכל כשיעור י"ח גרוגרות אפי' היו אלף איש די להם בכך [פ"א ע"א] באיזה פת מערבין בפת של חמשת המינים וכן בפת אורז ועדשים מערבין ומשתתפין להרבה שבתות ומועיל כל שיהיה הפת ראוי לאכילה.
<h2>דף פא:</h2>
לעולם אין מערבין לאדם בע"כ ואם לא מיחה מערבין ומשתתפין בו שלא מדעתו ובעירובי תחומין אין מערבין לו אלא מדעתו שאין חבין לאדם שלא מדעתו.
<h2>דף פה:</h2>
בית שאין בו ד' על ד' אע"פ שאין נותנין בו העירוב מניחין בו שיתוף המבוי, לא יהא בית זה קל מאויר שבחצר.
בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום בפת שעל השולחן סומכין עליו משום עירוב ואע"פ שהוא מאחד מהם כאן א"צ לזכות ולא לומר בפי' אלא סתמו כפירושו, היו מסובין בחצר סומכין עליו משום שיתוף שצריך ליתן.
עירובי חצירות נותנין בבית שבחצר ושיתופי מבואות נותנין בחצר שבמבוי וי"א כ"ש שיפה כח השיתוף אם נתנו בבית שבחצר, הנותן עירובו בבית שער של רבים ובאכסדר' ובמרפסאות אינו עירוב.
נשאל לרשב"א ז"ל אם ישראלים הדרים במבואות חלוקים יספיק עירוב אחד והשיב דלא ששיתוף המבוי צריך להיות מונח בחצר שבמבוי.
<h2>דף פט.</h2>
אין העירוב והשיתוף מתיר אלא בחצירות ובתים ומבואות אבל הכרמלית והקרפף אין העירוב מועיל בה ולא השיתוף.
<h2>דף צג:</h2>
שני בתים או חצירות שעירבו זע"ז דרך סולם או דרך חלון ונסתם הפתח או החלון או נפל הסולם או הגג בשבת אין העירוב בטל ששבת גורמת ושבת הואיל והותרה הותרה ומשתמשת זע"ז דרך חורין וסדקים כמו שהיו ודוקא בהני דאתנהו למחיצות אבל חצר שנפרצה מב' רוחותיה וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו כיון דליתנהו למחיצות אף לאותה שבת אסורין.
